המטרה במיצב זה, הייתה לשוב באמצעות חוד החנית של הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת, כבמסע לאחור בזמן, אל הדרך הראשונית בהיסטוריה האנושית לראות בסביבה שאין בה עדיין את המונח "טכנולוגיה" את האמצעי הטכני הראשון היוצר מתוך ציורים קפואים סרט נע. המיצב מציג את המערה הפוסט מודרנית (בניגוד למערה הניאנדרטלית) כאיזור היצירה, שטח המיחייה, הסטודיו – מעבדת יצירה. במרכז החיים העדכניים עומדת מפלצת – מכשיר הליכון חשמלי. הסביבה מתכתית עשוייה רדידי כסף, לא טבעית, ומאפיינת חיים מודרנים. ההליכון מציין שימוש כלל עולמי. הריצה לצורכי צייד הפכה לפיתוח שרירים המושג בחדר קונבנציונלי. ריצת הצייד של העידן הניאנדרטלי, השתכללה. על מסלול ההליכה הודבקו ציורים של קית' הרינג (מתוך פליפ בוק). על ההליכון מוצבת מצלמת וידאו שמצלמת את תנועת ההליכון והציורים. התוצאה מוקרנת על מסך טלויזייה ברצף כבראינוע (האופן הראשון שבני אדם יצרו תנועה מתמונות סטטיות) קירות המעבדה עטופים רדידי כסף. רדיד הכסף כחומר וצבע המייצג את העידן המודרני. ההליכון שניתן לרוץ עליו, הוא כלי שרצים איתו אבל נשארים במקום. אמור לייצג בכך, את ההתפתחות הטכנולוגית, את צורת החיים המודרנית, שבעצם מבחינת מבנה נפש האדם ורגשותיו שנותרו זהים לרגשות של אלפי דורות לאחור – וכאילו לא התקדמנו מילימטר, כאילו כל התהליכים והתמורות היו כריצה על הליכון – לשום מקום חדש. היצרים, הרצונות, הדחפים הפחדים ושאר הרגשות נותרו בנו קבועות.